גולש וכובש: מפסגת ההייטק לפסגה הלבנה

כשיהושע לוינברג, ממייסדי גילת לוויינים, טס לצ'ילה לצרכי עבודה היה לו חשוב להספיק דבר אחד: לגלוש. "אמרתי לאחראית שלנו שם: 'את אוספת אותי בשדה, מביאה לי מעיל ואנחנו הולכים לעשות סקי'. זה היה באוגוסט לפני עשר שנים, והחלום שלי אז היה לגלוש על פאודר באמצע הקיץ. ידעתי שאם זה לא יקרה בתחילת השבוע, זה לא יקרה בכלל. היא חשבה שאני מטורף שאני רוצה לגלוש אחרי טיסה של 17 שעות, אבל זה בדיוק מה שעשינו. נסענו לאתר נחמד שנמצא במרחק שעה מסנטיאגו, גלשנו חצי יום ואחה"צ כבר היינו במשרד. השלג, אגב, היה מעולה".

עבור לוינברג, האחראי על אסטרטגיה ופיתוח עסקי בגילת, הקשר בין עבודה לגלישה התחיל הרבה קודם. "חייתי בארה"ב 6 שנים במהלך שנות ה-90', אבל בטיפשותי גרתי בחוף המזרחי וגיליתי את הסקי רק בשנה האחרונה שלי שם. שני חברים טובים שלי מגילת סחבו אותי בחג מולד אחד לכמה ימי גלישה ונדלקתי.

מה תפס אותך?
"זה כיף שקשה לתאר. זה גם מוציא אותי מהמשרד לאוויר הפתוח, גם מכריח אותי לעשות ספורט שבוע שלם וגם אני פוגש אחלה אנשים. אני אוהב את זה שאחרי 16:00 אין לי שום דבר שאני צריך לעשות חוץ מלשתות באיזה בית קפה או בר ולאכול ארוחת ערב. אין שום מחויבויות. אפשר להתנתק מהעסקים והעבודה".

אחרי טעימת השלג הראשונה החליט לוינברג, גרוש ואב לשניים, לקחת את הסקי ברצינות. נסעתי עם הבנים שלי, אז בני 8 ו-4, לאתר בשם Keystone בקולורדו למשך עשרה ימים. עם מדריך והכל". ההשקעה בצאצאים השתלמה. הבכור, ארז (26), מקפיד לנסוע לגלוש מדי שנה למרות לימודי הארכיטקטורה המתישים. ואילו הצעיר, נועם (22), הוא גם מדריך סנובורד נוסף להיותו טכנאי סאונד. "ממש עכשיו אני מתכנן חופשת סקי עם שניהם בתחילת ינואר".

הבנים לא עשו לך חשק לנסות סנובורד?
"בטח, וגם ניסיתי לא מזמן. סגרתי עסקה גדולה עם מיקרוסופט בסיאטל, והיו לי יומיים בסופ"ש להרוג לפני פגישה בדנבר. טסתי לקולורדו ולקחתי מדריך סנובורד. אמרתי לו שחשוב לי רק דבר אחד – 'אני לא יכול להגיע לפגישה עם גבס ומכנסיים גזורים'. כל פעם שעמדתי ליפול הוא זינק לתפוס אותי, ודאג שאגיע לפגישה רענן, שזוף ועם אפס חבלות. למרות שאני מסוגל לחתוך את ההר על סנובורד החלטתי לחזור לסקי, בעיקר בעצת בני נועם שלא רצה שאשבור משהו".

איפה עוד הספקת לגלוש? מה האתר האהוב עלייך?
"הייתי בסלה רונדה, אתר הסקי באיטליה והרבה פעמים בטין. גלשתי גם במאיירהופן, סן אנטון, ואל טורנס, מריבל ואנגלברג. אם אני חייב לבחור אתר אחד זה ללא ספק סלה רונדה. כמות המסלולים פשוט עצומה, הנופים הם הכי מרשימים שראיתי והשלג תענוג". בשנים הראשונות, כשהילדים היו צעירים, הייתי נוסע דרך כל מיני קלאבים. אבל נמאס לי מהאגדוּ וההפעלות והיום אני מעדיף ללכת עם הבנים או החבר'ה לאתרים שיש בהם אפרה סקי טוב יותר ולמלונות ברמה גבוהה יותר".

איך הסקי מסתדר עם הלו"ז הצפוף שלך?
"זה מסתדר רק לעתים רחוקות, כי אני וורקוהוליק מושבע שעובד 15 שעות ביום. כשאני בנסיעות עסקים באירופה או ארה"ב אני מנסה לגנוב יום גלישה פה ושם, אבל צ'ילה וקולורדו היו הפעמים היחידות שבאמת הצלחתי. החלום שלי הוא לגלוש שבועיים בשנה אבל טרם הגשמתי אותו. בינתיים אני מקפיד לנסוע כל שנה לשבוע אחד באלפים, ולתפוס יום-יומיים לחימום בחרמון".
לתוך סדר היום העמוס מנסה לוינברג לדחוס גם אהבה נוספת – גלישת רוח. "יש לי בכנרת את המדריכה הכי טובה בארץ, יעל, והייתי מת לגלוש יותר. מרוב שאני נלהב אפילו השקעתי פעם במועדון גלישת רוח, אבל לצערי הוא נסגר".

נפצעת בגלישה?
"לשמחתי לא. אני משתדל לא לקחת יותר מדי סיכונים כי אני יודע שפציעה תדפוק לי את הסקי לחמש השנים הקרובות. בגילי כבר קשה לחזור מקריעת רצועה, אז את הקפיצות והסנופארקים אני משאיר לבנים שלי. ביום הראשון אני לוקח מדריך כדי להכיר קצת את ההר ולא ליפול על מסלולים שחורים שאני לא מכיר, אבל אח"כ ממשיך לבד" .

איפה אתה עוד חולם לגלוש?
"הייתי רוצה להגיע לניו זילנד. הבן שלי גלש שם שלושה חודשים ואמר שאני פשוט חייב לנסות את זה. גם וויסלר (Whistler) בקנדה הוא אתר חובה ברשימה.

מה משקה הסקי האהוב עלייך?
"אני לא שותה בירה, אבל באתרי סקי באוסטריה יש סיידר חם פשוט מצוין. אני גם מת על קפה הפוך על ההר".

טיפ למתחילים?
"אני לא מרגיש מספיק מנוסה כדי לתת טיפים. מקווה לגלוש עוד 30 שנה ואז אולי יהיה לי יותר מה לתרום".

יהושע לוינברג הוא מייסד-שותף של גילת לוויינים והאחראי על אסטרטגיה ופיתוח עסקי בחברה. גילת לוויינים מפתחת, משווקת, פורסת ומפעילה רשתות תקשורת גדולות מבוססות לוויין ברחבי העולם.